צמחונות כדרך חיים

צמחונות כדרך חיים
כאשר אנו מכינים אוכל לאנשים שאנו אוהבים - אל נשכח את התבלינים העסיסיים שחייבים להשתלב בכל מתכון, התבלינים שבשפת היום-יום נקראים: אכפתיות, תשומת לב ואהבה.

יום שלישי, 27 ביולי 2010


מלב אל לב


הסיבות להקמת הבלוג הטבעוני:
המעבר לתזונה מהצומח היתה עבורי ועבור משפחתי תהליך בן כמה שנים, תהליך של גילוי והרבה יופי. לאט לאט מצאנו עצמנו משאירים את העולם שהכרנו מאחור - העולם של עוף ושניצל, חביתה בבוקר, קישים מלאי גבינות משובחות, פיצות, מעדני חלב לילדים, יוגורט, פסטה ברוטב שמנת ועוד. לא שלא אהבנו את המאכלים הללו, בעלי ואני בילינו שעות רבות במטבח בהמצאת תבשילים, מאפים וקינוחים עם רכיבים מהחי. למען האמת ממש לא חשבנו שמשהו לא בסדר. מבחינתנו היו אלה מעדנים מענגים שבזכותם שימחנו את בני משפחתנו וחברינו. אלא שהיה אותו שלב בו איזה כדור מודעות החל להתגלגל בראש, ומאותו רגע לא היתה חזרה.

זה קרה אי שם בשלהי שנות השמונים, בימים בהם בנות ישראל לבשו חותלת וכפפות חצי–אצבע, מדונה הפכה לבתולה המודרנית, ובערוץ אחד הממלכתי כיכבה התוכנית 'מצלמה נסתרת', - יגאל והסיגר, האבטיחים והמלונים - שיגועים מחוכמים יותר או הרבה פחות. באחד הקטעים החבורה המותחת הכניסה מצלמה נסתרת לאטליז בשכונה בצפון תל אביב.
כשנכנסו נשים וביקשו בשר טלה, נעלם הקצב לחדר המקרר הענק ושב לדלפק כשבזרועותיו טלה קטן - חי, פועה ומתוק - הניחו על השולחן וביקש מהנשים לבחור נתח משובח ממנו, כשהוא מבטיח לפרוס אותו טרי–טרי מגופו של הטלה על המקום במיוחד עבורן.
המתיחה הזו, ללא כוונת היוצרים כמובן, נגעה בליבה של אחת הסוגיות האפלות והלא–מדוברות ביותר של תרבותינו, המקור של המזון אותו אנחנו אוכלים. כמובן שהנשים החסודות הזדעזעו עד עמקי נשמתן ונמלטו בבעתה מן האטליז - אחרי הכל, מעטים רוצים לראות מנין מגיע האוכל שלהם. החברה המודרנית חיה בהכחשה, רובנו אוכלים בשר כאילו אין מחר ומעדיפים שלא לדעת מהיכן הוא מגיע, מה עבר עליו ומה הוא מכיל, ובעיקר שפעם היה חי! העיקר שהוא טעים לחיך.
מאותו הרגע הלב שלי כבר לא יכול היה לאכול את אותם הדברים, הטלה המקסים שב לנגד עיני בכל פעם שחשבתי על בשר, ועם חשיפה ליותר מידע על התעשייה האפלה ביותר של האנושות המודרנית, ירד גם התיאבון. המחשבה לאכול רגל של יצור חי נראית לי לא הגיונית. זה אולי עדיין הגיוני עבור שבט אינדיאני שחי בחור נידח באמזונאס, ופשוט אין להם ברירה, ובטח היחס שלהם לבעלי החיים טוב אלפי מונים מזה של תעשיית הבשר המודרנית.

השעבוד של בעלי החיים הורס אותנו. הוא הורס את האדמה והמים, את האוויר והאוזון, את נימי נפשנו ואת בריאותינו שהיא זכותנו הטבעית שנגזלה מאיתנו בעורמה. ומי שמשלם את המחיר הכבד באמת הם בעלי החיים בתעשייה הזו, שנולדים אל תוך מוות ידוע מראש, והדרך אליו מלאת ייסורים. כך, מדי שנה, מעל 9 מיליארד בעלי חיים בארה"ב, מעל 300 מיליון בישראל והמספרים רק עולים.

בחברת השפע בה אנו חיים, בכל סופרמרקט ניצב לו איתן וגאה מדף מוצרים אורגניים טבעיים, אנו אפילו יכולים להזמין דרך האינטרנט מהארץ ומהעולם חומרי גלם משובחים ותוספי תזונה כדוגמת האצה הכחולה–ירוקה וספירולינה המלאות חיים- יותר מהבשר, שאיבד הרבה מאוד מחיותו עד שהגיע לצלחת שלכם.

אז עם כל מה שנאמר, חשוב לזכור שלכל אדם הקשבה משלו ואם יש פתיחות, כוונה טובה ומוכנות לשנות הרגלים זו התחלה נהדרת. יש לי חברה שבזמן שהניקה הוסיפה לתפריט שניצל פעם בשבוע והאכילה את בתה ביצה שלוש פעמים בשבוע בשנותיה הראשונות-כך חשה. זה בסדר, זה נפלא בעיניי. אם כל בני האדם היו מצמצמים את צריכת המזון מן החי שלהם למעט ההכרחי מבחינתם (ואז אולי מוותרים גם על זה), עולמנו היה זוכה לעוד דחיפה קטנה בדרך לריפוי וסיכוי להשתקם.
בבלוג זה אביא מידע תזונתי, המלצות למוצרים טבעיים מסוגים שונים, מתכונים פשוטים ומצוינים שילדים ומבוגרים יאהבו - שילובי ירקות חיים, מרקים סמיכים, מאפים, קינוחים, המבורגר וקציצות, וטיפים למי שבשבילו ארוחה מבושלת היא משהו שיוצא מקופסה ונכנס למיקרו... כל מה שצריך כדי להתחיל או להמשיך לחיות בריא ושמח. מאחלת שתהנו מהקריאה, מהדרך ומהתוצאה.

באהבה, יהודית

2 תגובות:

  1. את כותבת נפלא, יישר כוח!

    השבמחק
  2. אהבתי את הסיבה שלשמה הפכת להיות טבעונית. אנשים באמת לא רוצים לראות מאיפה מגיע האוכל לצלחת. כמו בת יענה הטומנת את ראשה בחול.
    תודה על הבלוג הנפלא, על המתכונים ועל השמחה.
    יעל רוקח

    השבמחק